Page 82 - The Third Battalion in_Neat
P. 82
המהלך הזה .ביום השמחה הגדולה בארץ על החלטת החלוקה ,ה 30-בנובמבר ,1947
נדרשה הנהלת הסוכנות בירושלים לקבל החלטה ,שאפשר להגדירה "אסטרטגית":
האם להתיר את הפלגת ה"פאנים" ,שעמדו לצאת מרומניה כשעל סיפון כל אחת מהן
7,500מעפילים ,או לעכבן ,משום שהפלגתן עלולה לחבל במאמצים המדיניים למנף
את החלטת האו"ם .ראש המחלקה המדינית משה שרתוק שנמצא בניו-יורק תבע בתוקף
לעכב את הספינות ,בעוד שעמיתו משה סנה ואתו כל ראשי "המוסד לעלייה ב'" ,עמדו
על כך שאי אפשר לעכב את שיטפון ההעפלה ויש להתיר את ההפלגה.
בעקבות דיון של ועדת משנה בת שישה חברים מבין חברי ההנהלה ,נתקבלה
בירושלים החלטה ,בסופו של אותו יום דרמטי ,ה 30-בנובמבר ,1947לעכב את
ההפלגה לפי שעה .בהחלטה תמכו :דוד בן-גוריון ,גולדה מאירסון ,יצחק גרינבוים
ומשה שפירא .שני מתנגדי העיכוב היו משה סנה ואליהו דובקין .יש להניח כי מבחינתו
של דובקין ,כ"שר העלייה של המדינה שבדרך" ,נושא העלייה לארץ היה ראשון במעלה
בכל מצב ,לרבות במצב הרגיש הנוכחי .משה סנה התנגד בסברו כי המאבק האנטי-
בריטי עומד בשורה הראשונה ,וההעפלה היא אחד מכליו החשובים ביותר.
העימות הזה ,בין מחייבי ההפלגה לבין שולליה ,שסברו כי השעה אינה כשרה
למהלך מעין זה ,חצה גם ידידים ובני משפחה .שני האישים המרכזיים ,משני עברי
המתרס שנוצר ,היו משה שרתוק (שרת) ,שאפשר להגדירו כשר החוץ של "המדינה
שבדרך" ,ושאול מאירוב (אביגור) ,ראש "המוסד לעלייה ב' :השניים פעלו שנים רבות
בצוותא ,היו ידידים בנפש וגם גיסים.
שני הידידים (והגיסים) שמצאו עצמם משני עברי המתרס בפרשת "הפאנים" :משה שרתוק ,ראש
המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית (מימין) ושאול מאירוב-אביגור ,ראש "המוסד לעלייה ב'"
80ביָם ,ביבשה וגם באוויר
נדרשה הנהלת הסוכנות בירושלים לקבל החלטה ,שאפשר להגדירה "אסטרטגית":
האם להתיר את הפלגת ה"פאנים" ,שעמדו לצאת מרומניה כשעל סיפון כל אחת מהן
7,500מעפילים ,או לעכבן ,משום שהפלגתן עלולה לחבל במאמצים המדיניים למנף
את החלטת האו"ם .ראש המחלקה המדינית משה שרתוק שנמצא בניו-יורק תבע בתוקף
לעכב את הספינות ,בעוד שעמיתו משה סנה ואתו כל ראשי "המוסד לעלייה ב'" ,עמדו
על כך שאי אפשר לעכב את שיטפון ההעפלה ויש להתיר את ההפלגה.
בעקבות דיון של ועדת משנה בת שישה חברים מבין חברי ההנהלה ,נתקבלה
בירושלים החלטה ,בסופו של אותו יום דרמטי ,ה 30-בנובמבר ,1947לעכב את
ההפלגה לפי שעה .בהחלטה תמכו :דוד בן-גוריון ,גולדה מאירסון ,יצחק גרינבוים
ומשה שפירא .שני מתנגדי העיכוב היו משה סנה ואליהו דובקין .יש להניח כי מבחינתו
של דובקין ,כ"שר העלייה של המדינה שבדרך" ,נושא העלייה לארץ היה ראשון במעלה
בכל מצב ,לרבות במצב הרגיש הנוכחי .משה סנה התנגד בסברו כי המאבק האנטי-
בריטי עומד בשורה הראשונה ,וההעפלה היא אחד מכליו החשובים ביותר.
העימות הזה ,בין מחייבי ההפלגה לבין שולליה ,שסברו כי השעה אינה כשרה
למהלך מעין זה ,חצה גם ידידים ובני משפחה .שני האישים המרכזיים ,משני עברי
המתרס שנוצר ,היו משה שרתוק (שרת) ,שאפשר להגדירו כשר החוץ של "המדינה
שבדרך" ,ושאול מאירוב (אביגור) ,ראש "המוסד לעלייה ב' :השניים פעלו שנים רבות
בצוותא ,היו ידידים בנפש וגם גיסים.
שני הידידים (והגיסים) שמצאו עצמם משני עברי המתרס בפרשת "הפאנים" :משה שרתוק ,ראש
המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית (מימין) ושאול מאירוב-אביגור ,ראש "המוסד לעלייה ב'"
80ביָם ,ביבשה וגם באוויר
